קשה להאמין, אבל עד לפני 20 שנה היה קשה מאוד למצוא שיעורי יוגה סדירים בישראל, וגם אז הם נתפסו כטרנד איזוטרי של יוצאי הודו שעדיין לא התרגלו לחזרה לישראל. השנים חלפו, הטיסות להודו הפכו זולות ונוחות יותר והיוגה כבר מזמן הפכה לתרגול אטרקטיבי שכל חדר כושר מציע אותו.
גם בעולם המערבי היוגה עדיין לא סיימה קדנציה של 100 שנים, אבל הן הספיקו לה להפוך לאחת השיטות האהובות ביותר לתרגול ולדרך חיים שמיליוני אנשים ברחבי העולם מתמסרים לה, הודות ליכולת האוניברסלית שלה להתבסס על התנסות ולאו דווקא על אמונה או התחייבות לתרגול רוחני. בשורות הבאות נסקור את הגלגולים שעברה היוגה, מצפון הודו ועד לסטודיו שאנחנו פוקדים מדי שבוע.
נתחיל בכך שקיימת חוסר בהירות לגבי מתי היוגה הומצאה. ההיסטוריה של היוגה נותרה עמומה עד היום מכיוון שבניגוד לתרבויות אוריינטליות אחרות, ההודים לא תיעדו את ההתפתחות שלה לאורך ההיסטוריה. חוקרים רבים מאמינים כי היא נוצרה בסביבות 500 לפני הספירה, אז פעל מייסד הבודהיזם גואטמה בודהה, אך קיימות עדויות לכך שהיא קיימת כבר מ-5000 לפני הספירה. העדויות המפתיעות הצביעו על קיומה של ציוויליזציה פורה ומתקדמת בשם "הינדוס" שהתקיימה בצפון הודו ונקראה על שם הנהרות הינדוס וסרווסטי שזרמו באזור.
אחת ההוכחות העיקריות המעידות על שורשיה הקדומים של היוגה היא ה"ריג-וודה", סדרה של כתבים עתיקים שתיארו את המדיטציה ותיעדו את השפעותיה, והופיעו כבר ב-2,000 לפני הספירה. הכתבים תיארו דרך רוחנית המשלבת טכניקות ותרגולים פיזיים (או האטה יוגה – היוגה של הגוף, להבדיל מסוגי יוגה אחרים המתמקדים ביוגה של הנפש והתודעה). התרגולים נועדו לטהר את הגוף והנפש באמצעות תנוחות שונות, טכניקות נשימה ומדיטציה. אותם תרגולים פותחו על ידי קבוצת חכמים קדומה בשם "רישים" (בהודית – אלה שרואים/הרואים), אשר היו בעלי ידע רפואי ופיזי מתקדם מאוד יחסית לאותה תקופה והשתמשו במדיטציה כדי לרפא את הגוף מחולי.
כתבי ה"איורוודה", הרפואה היוגית, מכילים ידע עצום ותרמו רבות לפיתוח הרפואה המודרנית ולענפים חיוניים כמו רפואת פנים, רפואת ילדים, אף אוזן גרון, רפואת נשים ועוד.
ניתן לחלק את התקופות העיקריות ביוגה ל-6 תקופות עיקריות:
התקופה הקדומה – Proto-yoga: תקופה זו התרחשה בשנים 3,000-1,800 לפנה"ס והיא מסמלת את הציוויליזציה הפורה והמתקדמת שפעלה בעמק ההינדוס.
התקופה הקדם קלאסית – Pre-Classical Yoga: התרחשה בשנים 1,500-800 לפנה"ס ומסמלת את התפתחות ה"וודות" ("ודה" בסנסקריט = ידע), שהן אוסף מזמורים ומנטרות שהמקור שלהם נחשף רק לחכמים הגדולים ביותר – הרישים.
אפיק יוגה – Epic yoga: התרחשה בין השנים 500 לפנה"ס ועד 200 לספירה ובמהלכה נכתבו העקרונות הרוחניים של היוגה בצורת סיפורים ושירים.
התקופה הקלאסית – Classical yoga: התרחשה ב-200 לספירה
התקופה הפוסט קלאסית – Post Classical yoga: התרחשה בשנים 200-1,900 לספירה ובה חלה התפתחות של ההאטה יוגה וכתבי הטנטרה, שהתמקדו בשיטות שמטרתן לעורר את אנרגיית הקונדליני (האנרגיה הרוחנית הטמונה באדם) וכן תיארו בצורה מפורטת את מרכזי האנרגיה בגוף – הצ'קרות.
התקופה המודרנית – Modern yoga: תקופה זו החלה בסוף המאה ה-19 ונמשכת עד היום. בשנת 1893 הגיע לפרלמנט הדתות בשיקגו יוגי בשם סוואמי ויווקננדה, מומחה לג'נאנה יוגה (יוגה של החקירה העצמית), שסחף אחריו את המשתתפים בכנס וזכה לפרסום רב בעקבותיו. לאחר הכנס יצא ויווקננדה למסעות רבים באירופה וארה"ב במטרה להפיץ את תרגול היוגה, וכתוצאה מכך החלו להתקיים תרגולי יוגה מחוץ להודו באופן קבוע. הצלחתו של ויווקננדה פתחה את הדלת למורי יוגה נוספים שהחלו ללמד את משנתם ולאגד סביבם מעריצים ומתרגלים אדוקים בתחילת המאה ה-20.
ההתבססות של ההאטה-יוגה בארה"ב החלה בשנת 1947, אז הקימה היוגיני ילידת רוסיה, אינדירה דוי, את הסטודיו שלה בהוליווד. דוי, שכונתה מאז "הגברת הראשונה של היוגה", הנחילה את ההאטה-יוגה לכוכבים הוליוודיים כמו גלוריה סוונסון ורוברט ריאן ואימנה מאות מורים ליוגה. במקביל החלו להתבצע מחקרים מדעיים ורפואיים שביקשו לבדוק את השפעתה הפיזית של היוגה על גוף האדם ואת יעילותה ככלי טיפולי בבעיות בריאותיות.
היוגה החלה להתפרסם בעולם המערבי כשיטה רוחנית ופיזית להשגת איזון, רוגע ושלווה, וכתוצאה מכך העניין של המערביים בתרבות ההודית גבר בהדרגה. מורי יוגה מהודו הוזמנו להגיע לארה"ב ולהשתתף בכנסים המוניים או להקים מרכזי יוגה. בתחילת שנות ה-60 ההאטה-יוגה הופיעה לראשונה על מסך הטלוויזיה והיוגה הפכה פתאום לתוצר של התרבות המערבית. הספר "תכנית יוגה ב-28 ימים" שנכתב על-ידי ריצ'רד היטלמן נמכר במיליונים והנתק הראשון בין ההתעלות הרוחנית שהיוגה שואפת להשיג לבין התרגול הפיזי שנועד להביא את המתרגל אליו, החל להופיע.
בסוף שנות השישים היוגה המערבית והמדיטציה קיבלו בוסט חזק של פופולריות הודות לקשר בין חברי להקת הביטלס למאהארישי מהש, והודו הפכה ליעד מבוקש אצל צעירים מערביים שגדשו אותה בחיפוש אחר רוחניות, שלווה ותשובות לשאלות שהטרידו אותם. בשנות ה-70 היוגה עלתה לכותרות הודות לכדורסלן העל כרים עבדול ג'באר, שהודה כי הוא משתמש בה לשיפור הריכוז והסיבולת שלו. מאסטרים נוספים מהודו הגיעו לארה"ב ואירופה כדי ללמד את השיטות הייחודיות להם והקימו מרכזי יוגה שרבים מהם פועלים עד היום. שם מוכר נוסף הוא ב.ק.ס איינגר, שפיתח את אחת השיטות הפופולריות ביותר בעולם – איינגר יוגה, ולימד אפילו את הכנר היהודי מנוחין, ובעקבותיו הגיע לארה"ב.
במהלך שנות ה-80 וה-90 יוגה הפכה לאחת מהשיטות הטרנדיות לחיטוב הגוף והשקטת הנפש, אך במקביל חלה גם התרחקות מהיסודות הרוחניים ומהפילוסופיה הקדומה והשורשית שהיוגה התבססה עליה. היוגה קיבלה אט אט מעמד של פעילות פיזית יותר מאשר רוחנית, ועוד כזו שניתן לעשות בקלות יחסית ובאמצעות מזרן נוח וקצת מקום. עם זאת, קיימת חקירה והתפתחות מתמדת ביוגה ומדי שנה מתגלות עדויות חדשות שמראות כמה התרגול הגופני והנפשי משפיע לטובה על הגוף שלנו, על יכולת הריכוז, הגמישות והסיבולת ועל שיפור הרגלים שליליים והפיכתם לחיוביים. מחקרים רבים מראים כי היוגה מסייעת לסובלים מפציעות, לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, לסובלים מדיכאון ואף לאסירים משוחררים.
היתרון העצום ביוגה הוא הדינמיות והעל זמניות שבה – כל אחד יכול למצוא ביוגה את מקומו הודות למאות השיטות שהתפתחו ממנה ולגישות השונות שהיא מקבלת. דמויות אהובות כמו הדלאי לאמה הראו כיצד ניתן לשלב יוגה בהצלחה גם בתחומים כמו פוליטיקה וכיצד ליהנות מהתובנות שלה גם בחיי היומיום.
ואם הדלאי לאמה אמר, מי אנחנו שנסרב?